הסיפור שלנו מתחיל בשנת 1647 בעיירה קטנה בגרמניה, שם, בתוך בית קטן עומל פְּרוֹפֶסוֹר פְרִידְרִיך אַיְיזֶן על המצאתו המדהימה, עליה הוא עובד לא פחות מעשרים וארבע שנים, "משגר הזמן" או כפי שנהוג לקרוא לו קיום "מכונת הזמן".
הפרופסור כמעט סיים לבנות את ההמצאה החדשנית, רק חסר לו חלק אחד שבלעדיו המכונה לא יכולה לפעול בכלל.
הוא היה בטוח שיצליח לבנות את המכונה, הוא ידע היכן למצוא את אותו חלק קטן וחשוב, החלק שייתן את האנרגיה הדרושה להפעלת המכונה.
החלק הקטן כלל לא היה המצאתו של הפרופסור, כל ילדי העיירה היו מודעים לקיומו, כולם ידעו שהחלק הזה כל כך חזק והוא החומר בעל האנרגיה החזקה ביותר בעולם, ביקום!
אבל אף אחד לא ידע היכן למצוא אותו, מזל שהפרופסור ידע בדיוק באיזה אזור למצוא את החלק, הפרופסור כינה אותו "DER STEIN" פירוש המילה הוא "האבן" אבל רק כדי שנבין עד כמה "האבן" חשובה, עוצמתית וחזקה נקרא לה "הגביש".
הפרופסור ידע דברים שאף אחד לא ידע, הוא התגורר בבקתה קטנה ושמר את כל המצאותיו בסוד.
הפרופסור התחיל לעבוד על התכנית למציאת הגביש, את התכנית הוא רשם בספר גדול ועבה שאותו החביא במרתף כדי שאף אחד אחד לא יגלה א המצאותיו ואת התכנית החשובה שתכנן למציאת הגביש.
הפרופסור כבר כמעט היה מוכן למסע, הוא היה הכי מתאים למסע, היה לו ידע עצום, הוא היה אמיץ, והכי חשוב, הוא לא פחד להתעסק עם קסמים, ובתקופה הזאת, כולם פחדו מקסמים. אך הבעיה היחידה היא...
שהוא היה בן 87.
הוא היה האיש הכי מבוגר בעיירה, אך כמעט נאף אחד לא הכיר אותו מכיוון שהסתגר בביתו.
אני יודע שכשאתם קוראים את הסיפור הזה אתם בטח אומרים לעצמיכם: " היי, דודה של אמא שלי בת 85" או "אבא של אבא שלי בן 87" אך הרשו לי להזכיר לכם שסיפורנו מתרחש במאה ה- 17, אז, גיל 87 נחשב לגיל מופלג מאוד, אפילו יותר מהיום. אז, היו מעט מאוד אנשים שגילם אף התקרב לגיל 80 שנה.
הפרופסור היה חכם מאוד, אך עם זאת גם קצת.. פרוע.
הוא הועף מאגודת המרצים של העיירה כי הובחן כמטורף. אולי המרצים ה"מהוללים" לא יודעים זאת, אך אני יודע שדווקא בגלל שהפרופסור קצת פרוע, הוא האיש המתאים ביותר למסע, "המסע בעקבות הגביש הקסום".
הפרופסור סרטט מסלולים, מפות וטבלאות מסובכות, בעת שמוחו קודח והוא מוטרד מאוד, ממה? מהמסע כמובן, המסע הארוך אליו הוא מתכנן לצאת עם עלות השחר, המסע בעקבות אותו גביש, הגביש ההוא שאת סיפורו מספרים בגני הילדים בעיירה, אותו גביש שהפרופסור מאמין שהוא קיים וסיפורו הוא אמת לאמיתה, אותו גביש שהוא החומר היחיד שיכול להפעיל את המשגר עליו עמל שנים רבות.
הפרופסור שקע במחשבות " האם המשימה לא תצליח?" " האם התכנית שגוייה?" "האם המפה ששרטטתי לא מספיק מדויקת" "אם אתקל בשד או מפלצת?" "מה יהיה עליי", אך בעת ששקע באותן מחשבות, נשמעה נקישה על הדלת