הוא הרים את ראשו וקם מן הבד שהיה פרוס על האדמה, הוא מצא עצמו שוכב ביער השחור וכעת אין שום גביש, עכשיו זה רק הוא ופיטר.. "פיטר?" "איפה פיטר?!" הפרופסור הרים את הרובה שלו במהירות והחל לרוץ ביער, הוא חיפש את פיטר במשך כמה דקות ולא מצא, "אבוי! הוא ודאי נטרף על ידי הזאבים, הייתי צריך לשמור עליו", הפרופסור הרים את ידו ותמך בראשו בייאוש, הוא הזיל דמעה ואמר לעצמו "צריך לדעת להמשיך הלאה". הוא חזר אל המחנה שבנה ופתאום ראה בחור צעיר יושב על הבד הפרוס על הקרקע "פיטר?" תהה הפרופסור "אלא מי?" ענה פיטר "כן, אתה ולא אחר, פיטר המנוח" אמר הפרופסור בגיחוך "חס ושלום! מדוע 'מנוח'" שאל פיטר "חשבתי שנטרפת" אמר הפרופסור לפיטר "לא, בסך הכול הלכתי לקטוף כמה עלים לתה" אמר פיטר "לא תודה, אני מעדיף קפה שחור בלי סוכר" אמר הפרופסור כשעלה חיוך על פניו "כדאי לך לטעום, התה הזה ייצא טעים מאוד, אני בטוח, למדתי מאמי להכין תה מעולה", "טוב, תן לי לטעום כשזה מוכן". "אתם האנגלים אוהבים תה, נכון?" שאל הפרופסור "כן, בהחלט זה משקה שמאוד מזוהה עם ארצנו". כעבור כמה דקות, פיטר הפסיק לבחוש בתה המהביל והגיש לפרופסור כוס מלאה במשקה הצהבהב. הפרופסור לגם לגימה אחת ועצם את עיניו, מחשבות עלו בראשו, זכרונות שניטמנו במוחו במשך שבעים ושבע שנים, טעם התה היה מוכר לו, מהיכן? הפרופסור פקח את עיניו ואמר: "הו, אמא, כמה זמן לא הכנת לי תה? הו אמא" "הי! פרידריך! זה אני!" קרא פיטר "כן, אני יודע" ענה הפרופסור בייאוש. "מה קרה?" שאל פיטר "לא, לא, לא" הרגיע הפרופסור את פיטר "זה בסדר, נערי" "אם אתה אומר" ענה פיטר, הוא הרגיש שהפרופסור מסתיר ממנו משהו אחד, או אפילו יותר, לפני שהספיק לחשוב על מספר הדברים המוסתרים ממנו, קרא הפרופסור: "טוב! תכף נתחיל במסע, אבל קודם נשתעשע מעט" "נשתעשע? כאן? ביער השחור?" הופתע פיטר "כן, בכל מקום אפשר להשתעשע, לא?" אמר הפרופסור כשחיוך עלה על פניו "תראה, אני הבאתי איתי בד וסכין, אני אחורר חור קטן במרכז הבד ואנחנו נזרוק מקל במטרה להעבירו בחור" אמר הפרופסור בהתלהבות "נראה קצת קשה, לא?" חשש פיטר "אם תתאמץ, תצליח" קרא הפרופסור בביטחון. פיטר תפס את החץ בידו, הסתכל על המטרה ו... זרק! "החץ לא נכנס" אמר פיטר "לא נורא, נסה עוד פעם" ענה הפרופסור "לשם מה? לשם הכבוד? אין לי כבוד. לשם ההצלחה? איני מצליח בדבר. לשם הרצון? איני רוצה." "לא פיטר, נסה למען האמון בעצמך" אמר הפרופסור. פיטר הזדקף, החזיק את החץ בידו ו.. ו... ו.... זרק! החץ עף במהירות לעבר הבד והתקרב אליו יותר ויותר, הוא... נכנס."נכנס?!" תהה פיטר "כן, נכנס!!!" קרא הפרופסור מחא כפיים. "כל הכבוד, עמדת במשימה!" אמר הפרופסור לפיטר בהתרגשות, "ועכשיו, נתחיל לחפש."