בית המשפט!

משפט שדה

ברוב הזמן אני בסדר,

ברוב הזמן אני בחדר,

ברוב הזמן כותב שורות,

ומשנן מיליון צורות.

ברוב הזמן כותב ספרים,

וגם שומע להורים.

וכשתברח קצת מחשבתי

ואשנה את דעתי,

ושד קטן יקפוץ מכד,

פתאום אני נשאר בדד.

ובין כל הפושעים,

אני,

יושב כאילו מרצוני,

וכשמגיע תורי לדבר,

אני שותק,

ומהנהן בחיוב,

ובין הנהון לעוד הנהון,

מבטיח לעצמי,

לשם כבר לא אשוב.

להתווכח לא כדאי,

שוקלים אותי על כף גדולה מידי,

כשהאיזון מעט יברח,

נשליך את הכבוד לפח,

נשליך את הכבוד לפח.